סבא שלי, הרבה שנים כבר אחרי שהמשיך במסע אבל עדיין נטוע חזק בתוכי. היה לוחם בלגיון הזרים הצרפתי, איש קשוח ורך כאחד, לימד וחנך אותי במבחני אומץ (להוריד אשכוליות מהעץ, לתקן דברים בגובה, לירות ברובה אויר), פעם באתי אליו כנער כבר, עצוב ובכיתי על בירכיו והוא רק ליטף אותי ברכות כזו. עשינו הסכם שאחרי שימות יבוא לבקר אותי ואכן הוא מגיע לביקור פעם בכמה שנים ובחלומות אני כלכך מתרגש לראות אותו שאני רק בוכה ובוכה ואומר לו סבא הרי אתה מת כבר המון שנים אז איך אתה כאן והוא רק מחבק אותי ושותק.בחלום האחרון שבא אליי לא בכיתי רק שאלתי אותו, סבא אתה אוהב אותי? והוא אמר שכן בטח שאני אוהב אותך ואני מקשה עליו ושואל איך אתה יודע את זה בוודאות והוא אומר לי - כי אני מכיר אותך כבר יותר מיום אחד. התעוררתי מהחלום, 3 בלילה ונסעתי לטיילת בחוף דדו, היתה רוח והים סער ואני הלכתי והלכתי, הכל ריק מאדם, לילה ורוח ואני עם סבא שלי האהוב, המת, תודה.

שהייתי בכיתה ו' הלכתי מכות עם זוג תאומים (צחי וניסן) באחת ההפסקות בבית הספר. הם היו צעירים ממני אך הביסו והכניעו אותי, הרגשתי מושפל, חסר אונים ובכיתי. גם לא זוכר ששיתפתי אף אחד ברגשותיי. רק מורה אחת ראתה אותי בוכה בזעם. אתמול בלילה היה לי חלום על שני גברים עם צבע עור שחור, שלוקחים ממני באלימות את אופניי בעליות לטבעון וניידת משטרה עוברת שם ואני זועק לעזרה. האופניים מסמלות לי הנעה והנאה שנלקחו ממני כילד ועליי להחזירם תוך בקשת עזרה. אגב, גם לי יש תאומים קטנים (נווה ונטע). מעגלי גברים - מקום להתחבר לפצעים ישנים ולקבל עליהם תוקף והכרה.

אחת לכמה זמן, במעגלי הגברים פתאום נוצר קונפליקט. מישהו נפגע, מישהו דורך לאחר על פצע. גם אני עושה את זאת לעיתים ואז בדרך כלל משתחזרת למשתתף פגיעה שחווה מדמויות סמכות בחייו (הורים). כאב של נטישה, פגיעה באמון, תחושות בדידות וכאב. השיחזור הוא בלתי נמנע, תמיד ביחסים נפגע באחר וניפגע בעצמנו. אנחנו הרי משחזרים את עצמנו לדעת ביחסים, חוזרים על דפוסים פוגעים ונפגעים שוב ושוב ושוב. ריפוי ותיקון יכולים להתרחש שיש הכרה בכאב, שמישהו אומר: "אני מבין שהכאבתי לך, פגעת בי, כואב לי עם מה שקרה זה מזכיר לי את..."אז מתרחשת העמקה ביחסים. במעגלי הגברים קונפליקט זו דרך לא מודעת של הקבוצה לומר " זמן לשנות, לזוז, לעזוב למי שמיצה ולהצטרף מי שזקוק, להעמיק יחסים ואינטימיות". מזמין גברים למעגלי הגברים שבהנחייתי. זה מקום בטוח. זה מקום שבטוח יקרו בו כל מיני דברים, גם דברים כואבים, שיחזור של יחסים מפעם...רק ששם תיווצר הזדמנות לשינוי...לא לכולם...רק למי שיבחר להישאר ולעבור דרך הכאב. השאירו פרטים באתר ואצור קשר

באחד ממעגלי הגברים הראשונים שהקמתי הצטרף בחור מיוחד במינו. מה שאפיין אותו מאוד היה החשדנות הרבה שרכש כלפי המעגל ושאר המשתתפים. לאחר שחש בטוח ומוגן הוא סיפר לנו ששירת שנים רבות ביחידת מודיעין מסווגת, והתפקיד שלו היה כל היום לחשוב ולחלום ולהזות תרחישים בדיוניים שהאויבים שלנו יכולים לתכנן. ככה, לאט אבל בטוח זה חילחל לחיים שלו ולכל מקום שהיה הולך היה ממציא סיפור תרחיש...בגן הילדים, בסופרמרקט באירועים חברתיים וכמובן גם אצלנו במעגל. פשוט השתלטה עליו פרנויה וחשיבת יתר. מה שהיה מרגש לראות זה איך המעגל נותן הרבה מקום לפצעים שלו, נותן לו להחטף למקומות האפלים שלו ופשוט מחבק אותו ומראה לו שאפשר לרענן את פקודות הקרב, לצאת מהבונקרים, להניח לתוכניות הלוחמה בצד ופשוט לנשום ולאהוב.

פסיכולוגית שאלה אותי: "באיזו שיטה אתה מטפל?" "בשיטת נמרוד" עניתי לה, והיא התפלאה מה זו השיטה הזו. שאנשים באים אליי לקליניקה לאחד על אחד או למעגלי הגברים הם פוגשים את סך כל מה שעברתי ואת מה שאני עכשיו: לימודים, הכשרות, טעויות, אהבות, פחדים, זוגיות ילדים...ועוד ועוד. החיבור הוא אליי ולקשר האנושי המיטיב שאני והאדם יוצרים יחד. מזמין גברים שנמצאים בכל מיני מצבי אתגר בחייהם לפגוש אותי (בלי שיטה), פשוט אותי ולצאת למסע יחד. קליניקה בטבעון מפגשי זום קבוצות מעגלי גברים בימי ראשון, שלישי וחמישי

שהייתי סטודנט לעבודה סוציאלית לפני מלא זמן, הייתי חונך בפרויקט פר"ח ונתנו לי ילד חמוד שקראו לו פיליפ. הוא היה אז בכיתה ד' ולא היה לו אבא. בילינו הרבה יחד, פיליפ ואני. שיחקנו, טיילנו בק. שמונה, עשינו מדורות ואכלנו ממתקים. גם הבאתי לו במתנה חולצה של ברוס לי והוא עף עליה...בעיקר מאוד אהבתי אותו...שנתיים הייתי חונך שלו...אחכ רכז פרח ואחכ סיימתי ללמוד. פיליפ צריך להיות עכשיו בן 26 בערך. מעניין מה איתו. מה עושה בחייו, האם טוב לו בעולם.. אם אפגוש אותו אתרגש עד דמעות כי הוא כמו הילד שלי. זאת האיכות שאני מכוון במעגלי הגברים ובכל קבוצה וסדנה שאני מנחה. שהגברים יביטו אחד בשני בעיניים טובות של אבא. מזמין גברים להצטרף למעגל הבוקר של ימי חמישי בטבעון. 8:45-10:45 דברו איתי

בכל מעגל גברים מגיעה מידי פעם תקופה שאנשים עוזבים ואנשים אחרים מצטרפים. זה טורף את הקלפים ומשנה את האנרגיה של המעגל. אנשים שואלים את עצמם מה בדיוק הם עושים שם, בשביל מה להמשיך לבוא ומה הערך של מעגל הגברים בחייהם. זה זמן מצויין לבדוק האם המגל מתאים ומדוייק או שאפשר להמשיך הלאה. משהו עוצר את השגרה, מנער את האבק וכאילו אומר: "עכשיו הספינה הזו מיטלטלת" דברים חדשים הולכים לקרות ודברים ישנים ולא מתאימים הולכים לגווע ולמות. וזה טוב. אין אפשרות אחרת

לפני כמה ימים דיברתי מגעיל למישהי בנוכחות הילדים שלי. זה היה יום קשה והדיבור הרע שלי יצא על מישהי שלא הגיע לה בכלל. חשתי רע, הייתי עייף ותשוש לאחר מכן, התמלאתי באשמה שהילדים שלי ראו אותי כך. זה לא נתן לי מנוח. באיזה רגע שהייתי על האופניים עם נוגה הילדה הגדולה שלי, ראיתי את אותה בחורה. התלבטתי האם לגשת והרגשתי את הפחד בבטן. עצרתי את הנסיעה, הסתובבתי, חזרתי וביקשתי סליחה. אמרתי לה שאני מתבייש בעצמי, מתחרט על מה שאמרתי ושזה לא קשור אליה אלא למצב רע שהייתי עם עצמי. נוגה התבוננה ושאלה אותי אח"כ הרבה שאלות... גבר, האם אתה יודע לומר סליחה? להתחרט? לסלוח לעצמך? לקחת את האחריות על מעשייך