סיפורים קצרים שכתבתי

רעמים תת-קרקעיים רשמים שלי על הקושי בקבלת החלטות אני נמצא באיזשהו מקום. באיזשהו צומת. זה קצת מלחיץ לעמוד בצומת. כמו להיתקע עם המכונית כשהתנועה זורמת.

לחזי לא היה יום מוצלח היום. בבסיס חיל האויר שבו הוא משרת, הוא לא מצא שפה משותפת עם איש הקבע במחלקה שלו. חזי היה טכנאי

מה שבטוח הוא שכל העניין קרה כאן בקרבת מקום. אתם בטח מכירים את המקום הזה. זה מין גן בוטני ענק שהקימו בתוך השטח של המיכללה

כאן ועכשיו יום שבת בבוקר. חם לי מתחת לשמיכות ואני מזיע. אולי חלמתי משהו אבל אני לא זוכר. לוקחות לי כמה שניות, לדעת מי ומה

פתאום הייתי מסוגל לחזור בזמן. עליתי על דרך נפלאה לחזור לעבר ולהיות צופה על החיים של עצמי. אני רוצה לספר על הקפיצה הראשונה שלי למושב

שוב התעוררתי ומצאתי את עצמי כאן. עוד פעם מחסלים אותי עם טיל נגד טנקים, ואיך שהעשן מתפזר אני מוצא את עצמי בפוזיציית ההתחלה, מחכה לאותו

אני וקרן, אין עלינו. זוג משמיים. סליחה לא אני וקרן אלא קרן ואני. ככה היא לימדה אותי לומר, כי זה יותר מתחשב ומנומס כלפי הצד

לאחר שסיים את משמרתו כמאבטח בכניסה לגרנד קניון, הלך עזרא לבת זוגו שירלי שעבדה במוקד האבטחה והניקיון. עזרא שאל את שירלי אם היא מוכנה לקראת

השיעור הפרטי אמור להתחיל בעוד ארבעים דקות. הבטן שלי מקרקרת כי לא אכלתי כלום מהבוקר. התנועה לכיוון יקנעם זורמת והבטן עושה קולות שכבר אי אפשר

"זאת המשימה שלך והגורל של כולנו תלוי בזה" ככה אומר לי המלך. הלב שלי דופק חזק ואני מרגיש שהעיניים של כולם מסתכלות עליי. אף אחד