ליווי זוגות
זוגות רבים מגיעים אליי אחרי תהליכים מעייפים ומתסכלים של ללמוד איך להכיל אחד את השניה, לתת מענה לצרכי האחר, "לראות" את האחר, לתרגל תקשורת מקרבת ולרפא את פצעי הילדות של בן או בת הזוג. כלומר כל התהליך הטיפולי מוקדש לאיך הקשר הזוגי צריך להשלים ולרפא חסכים של בן או בת הזוג בילדותם.
כל תרבות הזוגיות שנוצרה בעת המודרנית בנויה על ההנחה שבני זוג צריכים להעניק לנו, לתת לנו, לשכב אתנו, להכיל אותנו ולהיות עבורנו. זה מן חוזה בלתי כתוב אך ידוע מראש לשני הצדדים. הבעיה נוצרת כאשר אנו עושים משהו בניגוד לרצוננו. כאשר אנו דורשים או נדרשים לעשות משהו (וזה לא משנה אם זה להקשיב, לחבק, לקיים יחסי מין, לבשל ועוד מליון משימות וצרכי הבית ובן\בת הזוג) אנו נתחיל לשנוא את הצד השני.  זה יתחיל במתח קל ובלתי מורגש, יעבור ללחצים, מריבות, הימנעות, התקפי זעם ואולי יסתיים בסוף בפרידה וגירושין בטוענה שהיא\הוא לא מבינים, לא קשובים, תחומי עניין שונים, אין מין, אין קירבה, הוא\היא השתנתה לי ועוד ערימות של מילים וסיפורים שלמדנו לספר לעצמנו בעיקר על הצד השני.
אולי נלך לייעוץ או טיפול. ברוב הטיפולים "המסורתיים" ילמדו אותנו איך להקשיב, לתמוך ולהכיל את הצד השני 
 זו טעות גדולה שמובילה בעיקר לבזבוז זמן, משאבים ואנרגיה והכי גרוע כמעט ולא מסייעת
הדרך שאני מציע היא שונה מאוד – בני זוג צריכים קודם על לדאוג לצרכים של עצמם, להפסיק לרצות את האחר, להפסיק לתמרן את אחרים ולהפסיק לאפשר לאחרים לתמרן אותם, להצליח לווסת את עצמם בעצמם ולומר מה הם רצונותיהם ומה הם כלל לא רוצים.
הדרך הזו נקראת "מובחנות". מובחנות היא היכולת לדאוג לעצמי, לרצונותי בתוך קשר עם האחר שגם הוא דואג לרצונותיו וצרכיו. לאוזן בלתי מיומנת זה עלול להישמע כשני אנשים אגואיסטים אך הניסיון מראה שדווקא שבני זוג דואגים כל אחד לעצמו, אומרים מה הם זקוקים, מגדלים את הערך העצמי שלהם, מווסתים את עצמם – ככה נוצרת זוגיות בריאה וטובה.